🎓 תעודת הצטיינות · certificate

▶ לצפייה בשיעור📜 לחומר הלימוד

🏠 אמונה ומחשבה

תעודת הצטיינות

מוענקת בזאת ל

על לימוד השיעור

להסתובב בבית המלך

שיעור של הרב יהודה טאוב

מה ההבדל בין ארץ ישראל לכל שאר הארצות, מה מחבר בין העבד החוזר לביתו לקרקע החוזרת לבעליה, ואיך כל זה מוביל להודיה יומיומית

בחלקים: ארץ של מי · חוזרים לבעלים · אורח בבית המלך

אהבת ה'כשאדם מרגיש שהוא מסתובב בבית המלך, ולא רק באיזה מקום סתמי, הוא מתמלא באהבה ובשמחה.
 חתימת הלומד/ת
 תאריך

סמנו "סיימתי" בסוף כל חלק בחומר הלימוד – והחותם יוטבע

נספח: חומר הלימוד המלא

3 חלקים · 6 פרקים · 18 פסקאות

חלק א' מתוך 3

🗺️ ארץ של מי

א 🗺️ לא לאלוקים

❖ מי שגר בארץ ישראל נמצא תחת השגחה מיוחדת של הקדוש ברוך הוא; מי שגר בחוץ לארץ, כביכול, פחות.

פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה ומסתיימת בפסוק: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים". רש"י מביא על כך מדרש מפתיע: כל הדר בארץ ישראל, כאילו יש לו אלוק. וכל היוצא ממנה, כאילו עובד עבודה זרה.

מה פירוש הדבר? אדם שגר בחוץ לארץ לא עשה שום מעשה חטא. הוא לא השתחווה לכוכב או לאליל. אבל יש הבדל עצום בהרגשה: מי שגר בארץ ישראל נמצא תחת השגחה מיוחדת, ישירה, של הקדוש ברוך הוא. ומי שגר מחוצה לה, חייו מתנהלים, כביכול, בדרכי הטבע הרגילות, בלי אותה קרבה מיוחדת.

זו לא קביעה שיש בה זכות מוחלטת לכל מי שגר בארץ ובלי קשר למעשיו, אלא תיאור של מקום: ארץ ישראל היא המקום שבו העיניים של הקדוש ברוך הוא נמצאות תמיד, כמו שנאמר עליה שהיא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ".

ב 🌍 לא כל ארץ שייכת לבני אדם

❖ הספורנו מחלק בין שאר הארצות, שנתנו לבני אדם, לבין ארץ ישראל, שהיא נחלת ה' עצמה.

יש כאן קושיה ידועה: כתוב "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ", וכתוב גם "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" – שהארץ ניתנה לבני אדם, כאילו היא שלהם. איך מתיישבים שני הפסוקים?

הספורנו מתרץ תירוץ נפלא: הפסוק "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" נאמר על שאר ארצות העולם, על לונדון ועל פריז ועל כל מקום אחר. אבל ארץ ישראל אינה בכלל זה. היא "כִּי לִי הָאָרֶץ" – שייכת לקדוש ברוך הוא עצמו, והיא נחלתו המיוחדת.

מכאן מובן גם מדוע התורה אומרת על הארץ: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ". אי אפשר למכור אותה לצמיתות, כי בעצם היא איננה שלנו. אנחנו רק "גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים" עליה, והבעלים האמיתי הוא תמיד הקדוש ברוך הוא.

חלק ב' מתוך 3

🔄 חוזרים לבעלים

א 🔄 שני דברים שחוזרים

❖ ביובל חוזרים העבדים לבתיהם והקרקעות לבעליהן, ולשניהם שורש אחד: הם לא היו באמת שייכים למי שהחזיק בהם.

פרשת בהר מצווה על מצוות היובל: כל חמישים שנה, שני דברים קורים בבת אחת. העבדים העבריים משתחררים וחוזרים לבתיהם, והקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהן המקוריים. לכאורה שני דינים שונים לגמרי – מה הקשר ביניהם?

השורש המשותף הוא זה: העבד היהודי, גם כשהוא משועבד לאדון, נשאר שייך לבורא עולם. הוא לא שלו. וכך גם הקרקע, גם כשהיא בידי מי שקנה אותה, אינה שלו באמת. היא ארץ ה', נחלתו.

ביובל, הקדוש ברוך הוא כביכול אומר למי שהחזיק בעבד או בקרקע: תזכור שהם לא שלך. תחזיר את העבד לחופשי, כי הוא שייך לי. תחזיר את הקרקע למי שקיבל אותה בתחילה, כי גם היא שייכת לי. היובל הוא תזכורת גדולה ששום דבר כאן אינו באמת בבעלותנו הפרטית.

ב ✨ שתי בחירות אחת

❖ המדרש מספר שהקדוש ברוך הוא הטיל גורלות על כל האומות והארצות, ובחר רק בעם ישראל ובארץ ישראל שיהיו שלו ממש.

מובא מדרש מרתק: הקדוש ברוך הוא, כביכול, עשה גורלות על כל האומות, ועל כל האדמות שבעולם. וכל האומות יצאו שייכות לשרים, למלאכים, לכוכבים ולמזלות – כל אחת למשהו שממונה עליה. ורק עם ישראל יצא שייך לבורא עולם עצמו, בלי שום ממוצע. זה מה שאנו אומרים בתפילה: "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ י-ה, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ".

ואותו דבר קרה עם הארצות: כל ארצות העולם יצאו שייכות לשרים ולממונים, ורק ארץ ישראל יצאה שייכת לקדוש ברוך הוא ממש, בלי ממוצע. זה מה שאנו אומרים בסמוך: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהָהּ לְמוֹשָׁב לוֹ".

שתי הבחירות האלה הולכות יחד, ומסבירות גם את היובל: כמו שעם ישראל נבחר ישירות על ידי הבורא ואינו תחת שליטת שום אומה, כך ארץ ישראל נבחרה ישירות על ידו, ואינה באמת תחת שליטת מי שמחזיק בה לפי שעה.

חלק ג' מתוך 3

🙏 אורח בבית המלך

א 🙏 אורח שמודה על הכל

❖ התורה ציוותה מצוות רבות שתפקידן לזכור שאנחנו אורחים בבית ה', ואורח טוב מודה תמיד לבעל הבית.

אם כן, למה כל כך חשוב להודות לקדוש ברוך הוא במיוחד על ארץ ישראל? יש הרי מצוות רבות שעניינן הודיה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" – מצוות ברכת המזון; מצוות שביעית; וכל המצוות שתלויות בארץ.

כל המצוות האלה מכוונות לדבר אחד: לזכור תמיד שאדם הוא אורח בבית ה'. ומה עושה אורח? הוא מודה לבעל הבית על כל דבר שנותנים לו, ולא מתייחס אליו כמובן מאליו. כך גם אנחנו, כשאנחנו גרים בארץ שהיא נחלת ה', צריכים להודות למלך מלכי המלכים שאנחנו זוכים לגור בבית שלו.

ומראשית השנה ועד אחריתה, בכל הליכה ברחובות הארץ, אפשר להרגיש את זה: אני מסתובב כרגע בבית של בורא עולם.

ב 💛 אחת שאלתי מאת ה'

❖ כשאדם מודה על ארץ ישראל הוא זוכה להרגיש את ההשגחה הפרטית, ואין דבר מתוק מזה.

מובא בשם האר"י ז"ל רמז נפלא על הפסוק של דוד המלך: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיָּי". המילה "אֶחָת" היא ראשי תיבות של שלוש המתנות הגדולות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל: אֶרֶץ ישראל, חַיֵּי עולם הבא, ותּוֹרָה.

דוד המלך מבקש את שלושת המתנות האלה, ומסביר מדוע: "כִּי שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיָּי" – לשבת בארץ ישראל הוא כמו לשבת בבית ה' כל הזמן.

כשאדם מרגיש שהוא מסתובב בבית המלך, ולא רק באיזה מקום סתמי, הוא מתמלא באהבה ובשמחה. ואין דבר יותר מתוק מהרגשה הזאת, כמו שאמר דוד המלך: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב". יהי רצון שנזכה להודות על המתנה הנפלאה הזאת ולהרגיש בכל יום את ההשגחה המיוחדת שיש לנו בארץ ישראל.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה