א 🗺️ לא לאלוקים
❖ מי שגר בארץ ישראל נמצא תחת השגחה מיוחדת של הקדוש ברוך הוא; מי שגר בחוץ לארץ, כביכול, פחות.
פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה ומסתיימת בפסוק: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים". רש"י מביא על כך מדרש מפתיע: כל הדר בארץ ישראל, כאילו יש לו אלוק. וכל היוצא ממנה, כאילו עובד עבודה זרה.
מה פירוש הדבר? אדם שגר בחוץ לארץ לא עשה שום מעשה חטא. הוא לא השתחווה לכוכב או לאליל. אבל יש הבדל עצום בהרגשה: מי שגר בארץ ישראל נמצא תחת השגחה מיוחדת, ישירה, של הקדוש ברוך הוא. ומי שגר מחוצה לה, חייו מתנהלים, כביכול, בדרכי הטבע הרגילות, בלי אותה קרבה מיוחדת.
זו לא קביעה שיש בה זכות מוחלטת לכל מי שגר בארץ ובלי קשר למעשיו, אלא תיאור של מקום: ארץ ישראל היא המקום שבו העיניים של הקדוש ברוך הוא נמצאות תמיד, כמו שנאמר עליה שהיא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ".